בבסיס יחסי סוכן המכס – יבואן עומדת ההתקשרות החוזית שבין הצדדים, אשר במסגרתה היבואן שוכר את שירותיו של סוכן המכס לצורך ביצוע פעולות שונות בתחום הסחר הבינלאומי, יעוץ מקצועי, ועוד. עו״ד גיל נדל עם כמה נקודות עקרוניות בנושא.
אם היינו שואלים אדם מן הצד מהו תחום פעולתו של סוכן המכס היה אותו אדם משיב שסוכן המכס מייצג את היבואן / היצואן מול רשות המכס.
ואולם ציבור העוסקים ביבוא ויצוא וסחר חוץ יודע שתשובה זו הינה חלקית בלבד. לצד הייצוג מול רשות המכס, פועל סוכן המכס כנציגו של היבואן/היצואן מול גופים אחרים: מול סוכני אוניה (למשל: פדיית פקודת מסירה), מסופים ומחסנים (למשל: הכנסת סחורה לאחסנה), מובילים יבשתיים, ועוד. פעולות אלו אינן טכניות בלבד, אלא בעלות אופי משפטי, שכן סוכן המכס מתחייב בחיובים כספיים בשם היבואן – תשלומי דמי אחסנה, השהיות, ועוד.
לעובדה שאנו מכתירים את סוכן המכס בתואר ״נציג״ של היבואן ישנה משמעות משפטית ניכרת, שכן החוק מסדיר בצורה מפורטת את חובותיו וזכויותיו של שלוח כלפי שולחו. ברשימה זאת נעמוד על מספר נקודות עקרוניות.
ייצוג על ידי סוכן מכס
לפני שנתחיל לדון בדברים לגופם, חשוב להבחין בקיומם של שני מישורים נפרדים: האחד – עצם ההתקשרות בין סוכן המכס לבין יבואן/יצואן; השני – ייצוגו של היבואן/היצואן בפני גופים שונים (למען הקיצור נתייחס בהמשך ליבואן בלבד, תוך שהדברים חלים, בשינויים הרלבנטיים, לגבי יצואן).
בבסיס יחסי סוכן המכס – יבואן עומדת ההתקשרות החוזית שבין הצדדים, אשר במסגרתה היבואן שוכר את שירותיו של סוכן המכס לצורך ביצוע פעולות שונות בתחום הסחר הבינלאומי, יעוץ מקצועי, ועוד. להתקשרות חוזית זו ישנם היבטים רבים ומגוונים: הרמה המקצועיות הנדרשת מסוכן המכס כתור נותן שירות מקצועי, האם סוכן המכס מתחייב לעשות כל מאמץ או להפיק תוצאה, אופן תמחור השירותים ועוד ועוד.
ההתקשרות החוזית שבין היבואן לסוכן המכס כוללת גם ייצוג של היבואן בפני גופים שונים, וזהו הנושא שמעניין אותנו ברשימה זאת – זכות הייצוג: אין בדיוק מוקנית לסוכן המכס זכות הייצוג? האם חייבים יפוי כוח בכתב? מה מותר לסוכן המכס לעשות במסגרת הייצוג? מה אסור לו? מה הן חובותיו כלפי היבואן כתור שלוחו של היבואן? מה הן זכויותיו?
לגבי סוג מסוים של פעולות, רשאי היבואן – אם ברצונו להשתמש במייצג – להשתמש בשירותיו של סוכן מכס בלבד, ולא בגוף אחר (פרט לעורך דין, במקרים המתאימים). פעולות אלו הינן פעולות מכס, הכוללות, בין היתר ״פעולה או מגע עם גובה המכס, משעת יבואם של טובין ועד למסירתם לצריכה בארץ, הנדרשים על פי דין, או שניתן לעשותם, בקשר לסילוק אותם טובין מפיקוח רשות המכס, למעט בקשת ידיעות גרידא וקבלתן, קבלת מס ששולם ביתר, העברת מסמכים ודוגמאות ונוכחות בבדיקה״. (ראו סעיף 1 לחוק סוכני המכס, וצו סוכני המכס (קביעת פעולות מכס)). לגבי שאר פעולות מול גופים מסחריים אחרים (סוכני אוניה, מחסנים וכו'), אין הגבלה שכזאת, אולם הפעולות מבוצעות, בשיגרה, על ידי סוכן המכס.
האם קיימת חובה לקבל ייפוי כוח?
איך סוכן המכס מתמנה כשלוחו של היבואן? חוק השליחות, תשכ״ה-1965, שהוא רלבנטי ביותר לעניינו, קובע הוראה ליברלית ביותר: ״השליחות מוקנית בהרשאה, שבכתב או שבעל-פה, מאת השולח לשלוח, או בהודעה עליה מאת השולח לצד השלישי, או על ידי התנהגות השולח כלפי אחד מהם״. במלים אחרות: השליחות נוצרת במספר אופנים: בכתב, בעל פה, או בהתנהגות. היא יכולה להיווצר בהודעה של השולח לצד השלישי או לשלוח. נדגים: יבואן רוצה למנות את סוכן המכס שלו כשלוחו לצורך הכנסת סחורה למחסן. היבואן יכול לומר לסוכן המכס שלו – פנה למחסן פלוני ואחסן שם את הסחורה.
היבואן יכול לפנות למחסן ולומר לו – סוכן המכס שלי יבוא אליך ויאחסן אצלך סחורות שלי. אם סוכן המכס מסרב להיות שלוח עליו – הסירוב צריך להיות אקטיבי (ויתכן שבסירוב זה הוא יפר את ההתקשרות הבסיסית שלו עם היבואן.
ומה לגבי קבלת ייפוי כוח בכתב? על פי סעיף 3(ב) לחוק השליחות ״נדרש אדם להיזקק לפעולת שלוח, רשאי הוא שלא להכיר בשליחות כל עוד לא הוצגה לפניו הרשאה בכתב ולא נמסר לו העתק ממנה״. כמו כן, סעיף 169 לפקודת המכס קובע: ״כל פקיד-מכס רשאי לדרוש מסוכן שיראה הרשאה בכתב מן האדם שמטעמו הוא פועל, לפי דבריו, ואם לא הראה הרשאה כזו, רשאי פקיד-המכס שלא להכיר בסוכנותו״.
לכן, למען הסדר הטוב ולמניעת בעיות (ראו גם בהמשך), חשוב להצטייד מראש בייפוי כוח חתום על ידי היבואן. יחד עם זאת נעיר כי יש מקום לביקורת על הנוהל שהוציאה רשות המכס עוד ביום 16.1.05 הקובע כי ״חובה על סוכני המכס להחזיק במשרדיהם כתב הרשאה (ייפוי כוח) של כל אחד מלקוחותיהם ע״ג טופס מכס 165, מקורי ומאומת כמפורט בסעיף ב׳ שלהלן״. לא ברור לנו מהיכן חובה זאת באה, שכן החוק כשלעצמו אינו מחייב את סוכן המכס לקבל ייפוי כוח כתנאי לשליחותו״.
מהו היקף ההרשאה והשליחות של סוכן המכס?
נתמקד בייצוג הניתן על ידי סוכן המכס מול הגופים המסחריים כנזכר לעיל. האם סוכן המכס צריך לקבל רשות מפורשת על כל צעד וצעד שהוא מבצע?
לשאלה זאת יש חשיבות עצומה, שכן סוכן מכס שחרג מהרשאה עלול לשאת בתוצאות קשות. על פי סעיף 6(ב) לחוק השליחות, כאשר סוכן המכס פעל ללא הרשאה (למשל, מסר סחורה למוביל יבשתי ללא הרשאה), רשאי הצד השלישי – המוביל היבשתי – לחזור בו מהפעולה, כלומר לסרב לבצע את הובלה, ולתבוע מסוכן המכס את נזקיו, או לראות את סוכן המכס כבעל דברו, ולתבוע ממנו (ולא מהיבואן) את דמי ההובלה.
כמובן שגם היבואן עלול להתנער מסוכן המכס ולהטיח בו שכלל לא הסמיך אותו לבצע את הפעולה שבוצעה. לכן, חשוב לדעת מהו היקף השליחות של סוכן המכס. בעניין זה, סעיף 5(א) לחוק השליחות קובע כי ״השליחות חלה – באין הגבלה בהרשאה – על כל פעולה הדרושה באופן סביר לביצועו התקין של נושא השליחות, אולם אין היא חלה – באין הרשאה מפורשת לכך – על הליכים לפני בית משפט, בית דין או בורר, ולא על פשרה או ויתור או פעולה בלי תמורה״. מכאן, שאם היבואן הורה לסוכן המכס לטפל בשמו בשחרור מטען מהנמל ועד למחסן היבואן, הרי שיש כאן הרשאה לפעולות ביניים רבות כגון פדיית פקודת מסירה, תשלום מסי יבוא, ביצוע בדיקות אם צריך, התקשרות עם מוביל יבשתי, ועוד. זהו בדיוק המקום בו צפה ועולה חשיבותו של ייפוי הכוח הכתוב שהזכרנוה קודם לכן: אם כל הפעולות מפורטות בכתב, לא תוכל להישמע טענה של חריגה מסמכות.
חשוב לציין שניתן לאשר שליחות גם לאחר מעשה. סעיף 6(א) לחוק קובע במישור העקרוני (מבלי להיכנס לחריגים שונים) כי: ״פעל אדם בחזקת שלוחו של אחר בלי שהורשה לכך או בחריגה מהרשאתו, יכול אותו אחר ….. לאשר את הפעולה בדיעבד, ואישור בדיעבד – כהרשאה מלכתחילה…״.
חובת הנאמנות של סוכן המכס
סוכני המכס מכירים, מן הסתם, את חובת הנאמנות המוטלת עליהם, בכל הנוגע לפעולות מכס, מכח סעיף 20 לחוק סוכני המכס: ״סוכן מכס יפעל בפעולות מכס במהימנות, בנאמנות וביושר הן כלפי רשות המכס והן כלפי לקוחותיו …. כדי לסייע לרשות המכס במילוי תפקידיה על פי כל דין״. אלא שחוק השליחות מטיל גם הוא חובות ברורות על כל שלוח, וממילא חובות אלו מוטלות גם על סוכן המכס כאשר הוא פועל כשלוח.
חוק השליחות קובע כלל רחב: ״קיבל אדם עליו להיות שלוח, חייב הוא לנהוג כלפי השולח בנאמנות ולפעול בהתאם להוראותיו״. כדי להסביר את הגיונו של כלל זה ביחסי יבואן סוכן מכס, יהיה די אם נציין את הכוח הרב המופקד בידי סוכן המכס כאשר ניתן לו הייצוג – סוכן המכס מפעיל כוח זה ומשנה את מעמדו המשפטי של היבואן – הוא נותן בשמו הצהרות למכס, מתחייב בשמו כלפי גופים שונים, ועוד, וכל זאת – כאשר לפעמים ליבואן אין שליטה בפועל את התנהלות הדברים. בכך עלול להיפתח בפני סוכן המכס פתח לניצול לרעה של הכח שניתן לו, למשל – כאשר סוכן המכס יעדיף את האינטרסים שלו על פני האינטרסים של היבואן. למניעת ניצול לרעה של כוח השליחות, מפרט סעיף 8 לחוק מסגרת שלימה של חובות המוטלות על השלוח.
״באין כוונה אחרת משתמעת ממהות השליחות או מתנאיה יחולו עליו (=על השלוח) חובות אלו:
- יגלה לשולח כל ידיעה וימסור לו כל מסמך הנוגעים לנושא השליחות וייתן לו דין וחשבון על פעולותיו;
- לא יהא שלוח של שליחים שונים לנושא שליחות אחד שלא על דעת שולחיו;
- לא יעשה פעולת שליחות עם עצמו;
- לא יקבל מכל אדם טובת הנאה או הבטחה לטובת הנאה בקשר לנושא השליחות שלא בהסכמתו של השולח;
- לא ישתמש לרעת השולח בידיעות או במסמכים שבאו לידו עקב השליחות, ובדרך כלל יימנע מכל דבר שיש בו ניגוד בין טובת השולח ובין טובתו שלו או של אדם אחר״.
בעניין קבלת טובת הנאה בקשר לנושא השליחות, נציין, עקרונית, כי ככל שנהוג בתחום כזה או אחר שהשלוח מקבל תשלום מצד שלישי, והשולח יודע על הנוהג ועל קבלת התשלום באותו מקרה ואינו אומר דבר, הרי שניתן לראות בשתיקתו של השולח כהסכמה.
